מפעלי עמל אחים זילפה בע"מ נ' רפאל בן חמו

פסק דין

א. כללי:

בפניי שתי תביעות כספיות מטעם התובעת, מפעלי עמל אחים זילפה בע"מ (להלן: התובעת).

התביעה האחת (תא"ק 320/06), הוגשה כנגד הנתבע, מר רפאל בן חמו (להלן: הנתבע) לתשלום דמי שכירות בגין נכס שהושכר לו על ידי התובעת. התביעה השנייה (ת"ט 606/07), הוגשה כנגד הנתבעת, גב' שמרית בן חמו (להלן: הנתבעת), בִּתּו של הנתבע, בגין שיק שנמשך על ידיה (על סך 15,000 ₪), להבטחת התחייבויותיו של הנתבע על פי הסכם השכירות ואשר חוּלל לאחר שהוצג לפירעון על ידי התובעת.

ביום 18/10/07 (בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשמת אוסילה אבו – אסעד), הצדדים הסכימו על איחוד התובענות. בדיון מיום 30/06/09, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה הנתבעת לא תיחקר וככל שיינתן פסק דין לחובת הנתבע, תהא חבותה של הנתבעת כחבותו, עד לגובה שיק הביטחון האמור.

ב. רקע עובדתי:

ביום 02/08/04 נחתם חוזה שכירות בין התובעת לנתבע להשכרת מבנה באזור התעשייה המזרחי של בית שאן. המושכר שימש בתחילה כמועדון ומאוחר יותר (בחודשים 05/06 ו – 06/06 לערך), כאולם אירועים שהופעל על ידי הנתבע ורעייתו. תקופת השכירות על פי ההסכם עמדה על שנה אחת (מיום 01/09/04 ועד ליום 30/08/05).

הנתבע המשיך לשכור את הנכס למשך שנה נוספת, במסגרת האופציה שניתנה לו בסעיף 4(ב) להסכם השכירות. מועד סיום תקופת השכירות, על פי הסכם השכירות, נקבע ליום 30/08/06.

ביום 02/10/05, כחודש אחרי תום תקופת השכירות של השנה הראשונה, שלח בא כוח התובעת מכתב התראה לנתבע בו הוא נדרש, בין היתר, לשלם את דמי השכירות בעבור חודש 09/05. ביום 14/11/05 בא כוח התובעת שלח מכתב התראה נוסף, בו נטען, בין היתר, כי טרם שולמו דמי השכירות בעבור חודש 09/05 וכן בעבור חודש 10/05. מכתב התראה, שלישי, נשלח ביום 24/11/05 ועיקרו היה תזכורת לנתבע אודות שני מכתבי ההתראה הראשונים.

לאחר כשמונה חודשים נוספים, ביום 01/08/06, שלח בא כוח התובעת מכתב נוסף, אשר הוגדר על ידיו כ-"הודעה על הפרת הסכם השכירות". במכתב צוין, בין היתר, כי נוצר (שוב) חוב בגין אי תשלום דמי שכירות בעבור חודשים 01/06 עד 06/06. הוא ציין בנוסף, בשם התובעת, כי הסכם השכירות לא יוארך, בתום תקופת השכירות של שנת האופציה. הנתבע התבקש להיערך ולפנות את המושכר, עד ליום 31/08/06 (להלן: דרישת הפינוי).

ג. תמצית טענות הצדדים:

עיקר טענתה של התובעת הינה כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות בעבור החודשים 02/06 ועד ל – 08/06 וחובו מסתכם בסך כולל של 50,019.82 ₪. בנוסף, נטען כי התובע פינה את הנכס באיחור, רק ביום 23/11/06, ועל כן יש לחייבו לפצות את התובעת בגין האיחור בפינוי, בסך נוסף של 23,308 ₪.

הנתבע העלה מספר טענות הגנה. ראשית, לטענתו, הסכומים שצוינו על ידי התובעת והחשבוניות אשר הנפיקה, בעבור דמי השכירות ששולמו, אינם משקפים את הסכומים ה"אמיתיים" ששולמו בפועל, שכן שולמו סכומים נוספים במזומן, אשר לא קיבלו ביטוי בקבלות.

שנית, הוא ערך בנכס שיפוצים רחבי היקף בתיאום ובהסכמה של התובעת, אשר השביחו את הנכס. בתמורה לכך, התובעת הסכימה להאריך את תקופת השכירות לפרק זמן נוסף. בנסיבות אלה, דרישת התובעת מהנתבע לפנות את הנכס בניגוד להתחייבותה, היא אשר סיכלה את המשך השכירות ותשלום דמי השכירות, שכן דמי השכירות התבססו על תקבולי האירועים שהיו אמורים להתקיים בנכס, לאחר הסבתו לאולם אירועים.

בנסיבות אלה, לטענת הנתבע, אף אם קיים חוב "כלשהו" שלו בגין דמי השכירות, הרי שיש לקזז מסכום זה את השקעותיו שהשביחו את הנכס, המסתכמים בסך כולל של 152,478 ₪ (בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה). כן, יש לקזז סך של 23,000 ₪, בגין נזק שנגרם לנתבע בשל הצורך ב-"מימוש מהיר" של הציוד החדש שנרכש על ידיו, לאור דרישת הפינוי של התובעת. כמו כן, יש לקזז סך נוסף של 26,375 ₪, בגין הכנסות צפויות מאירועים שהיו צפויים להתקיים, לאחר תקופת הפינוי, אשר לא התקיימו עקב הפינוי.

ד. המסכת הראייתית ונטל ההוכחה:

מטעם התובעת העידו, מנהלהּ, מר יעקב זילפה (ע.ת. מס' 1); עורך הדין, מר בנימין משה (ע.ת. מס' 2), אשר שלח, בין היתר, את מכתבי ההתראה לנתבע באשר לפינויו הנכס כולל דרישת הפינוי וסיום הסכם השכירות ומר מיכאל בן חור (ע.ת. מס' 3), אשר תיעד בצילומי וידאו את הנכס ב – 11/06, לבקשת מנהל התובעת.

מטעם הנתבעים העיד מר עמוסי משה (ע.ה. מס' 1) כמומחה שערך את חוות הדעת מיום 21/11/06; אשת הנתבע, גב' מימי בן חמו (ע.ה. מס' 2), והנתבע, מר רפאל בן חמו (ע.ה. מס' 3).

לתצהירי עדותם הראשית של העדים הנ"ל, צורפו מסמכים שונים, וביניהם הסכם השכירות בגין הנכס; חשבוניות וקבלות שהונפקו על ידי התובעת בגין דמי השכירות; חשבוניות וקבלות (בין היתר) אודות תפעול ואחזקת אולם השמחות; ראיות באשר למועד ולמצב שבו הוחזר המושכר ועוד.

הנתבע אינו חולק על חבותו בתשלום דמי השכירות, אלא, לטענתו, סכום החוב הנטען על ידי התובע מוטעה ואינו כולל את מכלול התשלומים אשר שולמו על ידיו ועל ידי רעייתו בגין דמי השכירות. הנתבע צירף לתצהירו "טבלת ריכוז תשלומים לתובעת", המשקפת, לשיטתו, את סך התשלומים אשר הועברו על ידיו לתובעת בגין דמי השכירות של שנת האופציה (רא' נספח ב' לתצהירו).